החלטה בתיק מ"ת 50344-06-12

1.         זוהי עתירה לגילוי ראיה לפי סעיף 45 לפקודת הראיות, במסגרתה עותרת ב"כ המבקש להסיר את החיסיון אודות זהותו של האדם אשר מסר לשירותי בתי הסוהר את המידע המתועד בדוח הידיעה 5045, לרבות תוכן המידע, יום וחודש מסירתו (להלן: "העתירה").

2.         כנגד המבקש הוגש כתב-אישום ביום 27.6.12 המייחס לו לכאורה עבירות של ניסיון להחדיר טלפון נייד לכלא, לקיחת שוחד, קשירת קשר לפשע ולעוון, עשיית מעשים מטעים, מרמה והפרת אמונים, שיבוש מהלכי משפט וניסיון להשמדת ראייה, עבירות לפי חוק העונשין ותקנות ההגנה - כל זאת ביצע המבקש לכאורה בהיותו קצין ומפקד אגף בבית-הסוהר "דקל".

3.         מספר חודשים לאחר ביצוע לכאורה של המעשים דלעיל, דהיינו ניסיון ההחדרה של הטלפון הנייד בעקבות מידע מודיעיני נשוא תעודת החיסיון, נעצר ונחקר המבקש ביום 19.6.12.

4.         נטען, כי בדיקת תוכן המידע וזהות מוסרו, יצביע באופן הברור ביותר, על אנשים אחרים כמי שקשורים לביצוע העבירות בהן מואשם המבקש, וכי המבקש נפל קורבן למניעים זרים ולא ראויים אשר הביאו "לגלגל" על המבקש את האשמה. עוד נטען, כי אי גילוי זהותו של מוסר הידיעה, משמעה, פגיעה בצורה ממשית ואף אנושה בהגנתו של המבקש, שכן בידי מוסר הידיעה מצוי מידע שיש בו כדי לתמוך באופן חד משמעי בגרסתו של המבקש. עוד נטען, כי מתוכן המידע קיימים למוסר מניעים אחרים "להפליל" את המבקש, על כן זימונו כעד מטעם ההגנה חשוב ומהותי ביותר לגילוי האמת ועשיית צדק - לעניין זה הפנתה באת- כוח המבקש לפסיקה בבש"פ 1924/93, משה גרימברג נ' מדינת ישראל, וכן לע"פ 459/95, אבו רמדאן נ' מדינת ישראל. עוד נטען, כי מועד מסירת הידיעה קריטי להגנת המבקש, הואיל ויש בו כדי להשליך על רמת המהימנות שיש לייחס להודעתה של עדת התביעה כיפאיה חדיג'ה וגם משליך על מהימנות מוסר הידיעה.

5.         מנגד, ב"כ המשיבה טענה, כי יש לדחות את העתירה, הואיל ולשיטתה אין בחשיפת זהות מוסר הידיעה ומועד מסירתה, כדי לפגוע בהגנתו של המבקש, ובעיקר לאחר שנמסר להגנה תוכן המידע נשוא הידיעה, לרבות שנמסר בשנת 2012. עוד נטען, כי חומר הראיות העומד לחובת המבקש, נשען על הודאתו של המבקש בחלק רב מעובדות כתב האישום, בחקירותיו ובשיחה עם חוקריו. בנוסף, אמרות עדים המפלילים את המבקש, וביניהם חברו אידן בן אלי, כיפאיה חדיג'ה, שפעלה מולו ומול אידן להעברת הכסף והאייפון. בנוסף, אמרות עדים בנוגע להתנהגותו של המבקש, ביניהם אנשי שב"ס וכן אמיל תורג'מן, חברתו של אידן. בנוסף, תפיסת האייפון בביתו של אידן, תפיסת קבלה על אחד מסכומי הכסף אצל כיפאיה ואישור על העברת החבילה ובה האייפון. בנוסף, פלטי שיחות בין המבקש לבין המעורבים, לרבות עם הגב' כיפאיה חדיג'ה. עוד נטען, כי המבקש בפני חוקריו, טען, כי עשה את המעשים על רקע מצבו הכלכלי הקשה ועל רקע הליך גירושין.

6.         תוכן הידיעה מספר 5045 נשוא תעודת החיסיון שנמסר להגנה

"הקצין נתנאל צרפתי תכנן להחדיר פלאפון לביס"ר דקל, את הפלאפון קיבל מאזרחית תושבת טיייבה, בתמורה להחדרה של הפלאפון קיבל הקצין כסף.

אין מניעה לחשוף שנת קבלת המידע - 2012."

7.         סעיף 45 לפקודת הראיות קובע - "אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם שר הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בעניין ציבורי חשוב, אלא אם מצא בית המשפט הדן בדבר, על פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לו לגלותה".

8.         עובדות האישום הראשון לכתב האישום בתמצית

מרוואן עמאר (להלן: "מרוואן), תושב הרש"פ, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, היה אסיר בכלא, באגף בו שירת המבקש, ושוחרר לאחר תום תקופת המאסר ביום 15.02.2012. בטרם שחרורו של מרוואן מהכלא, פנה מרוואן למבקש מספר רב של פעמים עד שהשניים התחברו והמבקש אף שיתף את מרוואן בקשייו הכלכליים. בהמשך, מרוואן הציע למבקש סכום כסף תמורת סיועו בהברחת טלפון נייד עבורו. המבקש הסכים וקשר קשר עם מרוואן, להבריח עבור מרוואן טלפון נייד לכלא "דקל". במסגרת הקשר ולשם קידומו, פנה המבקש לאידן בן אלי (להלן: "אידן") חברו המתגורר בקריית גת, וביקש ממנו להיות איש הקשר בינו ובין מרוואן ואחרים, ולקבל עבורו טלפון נייד שיישלח על ידם, ולהעבירו למבקש, כך שלא יהא קשר ישיר בינם ובין המבקש. במקביל, פנה מרוואן לכיפאיה חדיג'ה (להלן: "כיפאיה") אזרחית ישראל המתגוררת בכפר טירה, וביקש ממנה להגיע לאשתו של מרוואן ברש"פ, לקחת טלפון הנייד מסוג אייפון 4, ולשלוח את הטלפון לכתובת של אידן. לאחר שפגשה כיפאיה את בני משפחתו של מרוואן וקיבלה מהם את האייפון ואת פרטי הכתובת של אידן, ביום 12.12.2011, שלחה כיפאיה חבילה ובה האייפון באמצעות דואר ישראל לכתובת אידן בקריית גת עבור המבקש לשם העברתו למרוואן. כאשר אידן אסף את החבילה וקיבל את האייפון עבור המבקש, התברר, כי אינו תקין ועל כן המבקש לא העביר את הטלפון הנייד לכלא ולמרוואן, והחזירו לאידן. בעקבות זאת, שוחח מרוואן עם כיפאיה, בנוכחות המבקש, וקיבל את כתובתה של כיפאיה לשם משלוח האייפון הלא תקין אליה חזר לשם החלפתו. בינתיים נותר האייפון אצל אידן. סמוך לאחר מכן, לפני תחילת חודש פברואר 2012, הציע מרוואן למבקש להעביר לו סכום כסף בסך 11,000 ש"ח כשוחד עבור פעולה הקשורה בתפקידו, המבקש הסכים באמצעות כיפאיה ואידן. סמוך לתחילת חודש פברואר 2012, מסרה כיפאיה כסף במזומן תחילה בסך 5,700 ש"ח ולאחר מכן בסך 5,300 ש"ח, באמצעות הדואר לאידן והאחרון מסרם למבקש. עוד נטען, כי המבקש מסר לאידן, כי מרוואן עתיד לספק לו מוצרי חשמל כמתנה לחתונתו. אידן התקשר למרוואן והאחרון אישר את הדברים.

9.         לאחר הדיון שהתקיים במעמד ב"כ הצדדים ביום 17.12.2012, התקיים דיון בלשכתי במעמד צד אחד בנוכחות רע"נ רמ"ח הערכה חטיבת המודיעין - שב"ס, יובל ביטון, והציג בפניי את מלוא תוכן הידיעה נשוא תעודת החיסיון (ידיעה 5045), וכן השיב לשאלות בית המשפט שנגזרו מטיעוני באת-כוח המבקש.

10.        לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים בפניי, לרבות דברי ב"כ המדינה שנמסרו במעמד צד אחד, ולאחר שעיינתי בחומר החסוי שהובא לפניי, באתי לכלל מסקנה, כי דין העתירה להידחות, זאת לאחר שבחנתי את נימוקי העתירה על רקע המבחנים שהותוו בפסיקה בכל הנוגע לסעיף 45 לפקודת הראיות, הואיל ולא מצאתי, כי בחשיפת זהות מוסר הידיעה נשוא תעודת החיסיון, לרבות מועד מסירת הידיעה, יש כדי לסייע בהגנתו של המבקש. גם אין בכך כדי להשליך על מהימנות האמרות המפלילות לחובת המבקש מצד עדי המשיבה - אידן בן אלי וכיפאיה חדיג'ה. כמו כן, לא מצאתי שום אחיזה בחומר החסוי לביסוס, ולו ברמה לכאורית, כי קיימים מניעים זרים ולא ראויים המעוניינים להפליל את המבקש. מכל הטעמים האלה, כפי שהודעתי בדיון מיום 17.12.2012, כי דין העתירה להידחות.

            המזכירות תשלח עותק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ד' שבט תשע"ג, 15 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: